לפני כמה ימים כשהתכוננתי לצאת בערב, הסתכלתי, כנראה בפעם המאה על נעלי ה- Sergio Rossi שלי. נעלי “כוסית” ( כן כן זאת מילה נוראית אני יודעת…) כפי שאני קוראת להן – נעליים מדהימות העשויות מעור נאפה רך עם פרנזים סקסיים על הקרסול ועקב סטילטו.

יש לי אותן כבר 4 שנים – ועל אף שהן הופיעו בבלוג – הן לעולם לא חוו מדרכה מה היא. בכל פעם שניסיתי לצאת בהן מהבית – התחרטתי ברגע האחרון ונעלתי זוג אחר. מה גם, הן מדגישות חלק שלא בדיוק ראוי לתשומת לב – כי לצערי בורכתי במה שבספרות ה”מקצועית” קוראים לו cankles – קרסוליים לא דקות במיוחד.

עם זאת – אני לא מוכנה לוותר עליהן – הן נקנו בסייל מטורף ועלו לי 100$ בלבד – מחירם של כפכפים מזארה בימנו, ויותר מכל – לא רוצה לראות מישהי נראית בהן מצויין ואת עצמי מתחרטת על כך שויתרתי עליהן.

אני חושבת שלכל בחורה יש כמה פריטים כאלה – ש “מחכים לזמן המתאים”, ועד אז הם תלויים/עומדים שם בודדים נדחקים לפינה. תרוצים יכולים להיות שונים ומשונים – מקום לא נכון, זמן לא נכון, משקל לא נכון ועוד…זה גם יכול להיות פריט שכבר לבשת פעם או פעמיים אבל משום מה זה אף פעם לא הרגיש “נכון”.

גם לי יש לא מעט כאלה – כל תחילת עונה בזמן עשיית סדר בארון אני מוציאה, מסתכלת, מעריכה את יופיים, מבטיחה לעצמי ש”העונה הם בטוח יהיו בשימוש” ו….הם נשארים בארון לעוד עונה.

עם השנים אני לומדת יותר ויותר להמנע מקניות אימפולסיביות שנקברות במעמקי הארון ומעדיפה לא לקנות אם אין לי סיבה או לפחות כמה אאוטפיטים מוכנים עם הפריט – ובכל זאת החלטתי לחלוק כמה דוגמאות מושלמות לבעיה שתיארתי שעדיין נמצאות בארון שלי ( על אף הצפיפות הנוראית):

נעליים של Sergio Rossi עליהן דיברתי בתחילת הפוסט

חצאית מקסי ירוקה של Zara, עוד יגיע הארוע המיוחל אליו אוכל ללבוש אותה. בינתיים – אני ממש לא מוותרת עליה – בארון עם אטיקט

מכנסי משי וינטג’ של Diane Von Furstrnberg – פשוט אין לי את הגובה או את הרגליים למכנסיים האלה – נקנו כסט עם חולצה מאותו בד אותה אני לובשת לעתים תכופות…קרוב הזמן בו הם ישמשו על תקן מכנסי פיג’מה לבית…

נעלי Balenciaga – מתנת יום הולדת שקניתי לפני 4 שנים לעצמי – וסכום כסף הכי גבוה שהוצאתי מאז ומעולם על רכישה אחת. את הנעליים נעלתי פעם אחת – ואחרי שהבנתי שבכל פעם שהן יהיו בשימוש – העקבים ייהרסו יותר ויותר ( ולא נראה לי שאפשר לתקן ציפוי פלסטיק) פשוט ויתרתי, אז הן עמדו כקישוט על המדף בדירה הקודמת שלנו…עכשיו הן נחות להן במעמקי הארון ומחכות למדינה עם מדרכות מושלמות שלא יהרסו אותן….

ולסיום יש גם מקרים בהם אותו פריט ששמרתם בארון שנים בלי ללבוש פתאום הופך לרלוונטי – ראו למטה חצאית של זארה עתיקה ממש – שהייתה יפה אך הרגישה לי חגיגית מדי ולמען האמת – לא בדיוק ידעתי עם מה ללבוש אותה – עד לפני שבוע – שבה היא ראתה את אור היום ( טוב נו..אור המשרד) וקיבלה לא מעט מחמאות…ואחרי 5 שנים בארון נכנסת לרוטציה קבועה! יש תקווה !